לשקם את השקט הפנימי: צעדים לאיזון והתמודדות עם ”פרזיטים רגשיים”

צעדים לאיזון והתמודדות עם “פרזיטים רגשיים”

הוא נכנס אליי לקליניקה כשהוא מותש.גוף עייף, נפש כבדה, שפת גוף שמספרת על שנים של התמודדות שקטה. "באתי כי אני מרגיש שאני לא מצליח להתמלא באנרגיה", הוא אמר. "כל דבר קטן שואב אותי. אני מתעורר עייף, נרדם מותש.עשיתי בדיקות – הכל תקין. אז אולי זה רק בראש?"

אבל לא היה מדובר רק ב"ראש".אלא במשהו עמוק יותר, סמוי יותר, כזה שלא נמדד בבדיקות דם ולא נקלט בצילום הדמיה.

התחלנו תהליך של איזון פרזיטים מתקדם – שיטה שמכוונת לא רק לטיהור הגוף מגורמים פיזיים בלתי רצויים, אלא גם לטיהור שדות האנרגיה מהשפעות חיצוניות שחדרו פנימה.

היא לא מבוססת על הפחד מהפרזיטים, אלא על ההבנה שהם לפעמים השתקפות של משהו רגשי עמוק יותר שלא קיבל מענה.

לא כל עייפות היא עייפות פיזית

אנשים רבים מסתובבים עם תחושת כובד.כאב גב שנשאר, עייפות שלא משתחררת, מועקה שלא ברור מה מקורה.במבט ראשון, זה נראה כמו עומס רגיל – אולי חוסר שינה, אולי סטרס.אבל כשמתחילים להקשיב לעומק, הגוף מספר סיפור אחר.

במקרה של המטופל הזה, לאט לאט התחילו לעלות תחושות ישנות.תמונות מטושטשות מילדותו הופיעו – רגעים שבהם הרגיש שהוא לא מוגן.היה שם ילד טוב, תמים, שמאמין באנשים – ואנשים שהתלבשו על התום הזה וניצלו אותו.

חלקם עשו זאת במילים, חלקם במבט, חלקם במגע.

כולם השאירו עקבות.

זו הייתה לא סליחה של מחילה – אלא של שחרור. "משהו בי מרגיש קל יותר", הוא לחש

“פרזיטים רגשיים” – מה זה בעצם?

המושג אולי נשמע חריג, אפילו בוטה, אבל הוא מתאר אמת פנימית שכולנו מכירים, גם אם לא תמיד מעזים לקרוא לה בשם.

פרזיט רגשי הוא אדם, חוויה או זיכרון – שלוקח אנרגיה מבלי להחזיר,

זה יכול להיות מישהו מהעבר שהשאיר בנו תחושת אשמה, בושה או פחד,

זה יכול להיות דפוס שהשתרש בילדות ומאז שולט בהתנהגות שלנו – מבלי שנרגיש.

הם מתחבאים עמוק, בצומת שבין רגש וגוף, ניזונים מהכוחות שלנו, ולעיתים אף גורמים לנו לחשוב שזו פשוט "הדרך שאנחנו".

אבל זו לא הדרך שלנו.

זו הדרך שהתרגלנו אליה, כי לא הייתה לנו ברירה אחרת אז.

והיום? היום יש.

כשהאנרגיה לא מצליחה להתחדש

בתוך תהליך האיזון התחלנו לעבוד עם מפת האנרגיה של הגוף – לבדוק איפה יש חסימות, איפה "יושבים" הזיכרונות, ואילו חלקים בגוף מרגישים כמו שטח כבוש.המטופל התחיל לחוש במקומות שלא הרגיש בהם שנים.

כאב עמום בבטן תחתונה, התכווצות בגרון, מועקה בלב.

אבל יחד עם התחושות, עלו גם זיכרונות.

דמויות שפעם נראו "חסרות משמעות" – חבר של המשפחה, מורה מהכיתה, בן משפחה רחוק – פתאום התחילו להרגיש כמו דמויות שהשפיעו יותר ממה שהעין ראתה.

הוא התחיל לזהות:כמה שנים סחבתי אותם בתוכי.

כמה שנים הם ישבו שם, בלתי נראים, אך נוכחים.כמה אנרגיה הם גזלו ממני – בלי רשות, בלי מודעות.

הסליחה כפעולה של חופש

הרגע שהכי נגע בי היה כשאמר:"אני לא סולח להם בגלל שהם ראויים לזה. אני סולח כדי שאני אהיה חופשי מהם."

זו הייתה לא סליחה של מחילה – אלא של שחרור.

כי כל עוד אנחנו סוחבים כעס, בושה או פחד – אנחנו כבולים.והפרזיטים הרגשיים ממשיכים לשבת עלינו, להזין את עצמם מהזיכרונות שלנו.

הסליחה לא משחררת אותם. היא משחררת אותנו.

בסוף אחד המפגשים, הוא בכה.

בכה כמו ילד שזוכה סוף סוף למקום שבו מותר לו להרגיש.

"משהו בי מרגיש קל יותר", הוא לחש.

"אני מרגיש כאילו האבן שהייתה לי על הלב – פשוט התפוררה. אני מרגיש חופשי."

לא הייתה שם דרמה גדולה.לא צורך להוכיח משהו, לא מילים גבוהות.

פשוט שקט. שקט חדש.

הגוף זוכר – והנשמה מבקשת ניקיון

האמירה הזו נכונה כל כך:אנחנו לא תמיד זוכרים מה עברנו, אבל הגוף שלנו זוכר.הוא זוכר כל מגע, כל מילה, כל התכווצות שלא קיבלה פורקן.

והנשמה?היא מחפשת הזדמנות לנשום.לא מתוך הדחקה – אלא מתוך ניקיון פנימי.כשהיא מזהה שיש מקום בטוח לריפוי, היא שולחת סימנים:דמעות, רעד, תחושת ריחוף או שחרור.וכשהיא משוחררת – הכל זורם אחרת.

ואולי גם אצלך...

אולי אתה קם כל בוקר עם עייפות שאתה לא מצליח להסביר.אולי את מרגישה שכולם "שואבים" ממך ואת לא מצליחה למלא את עצמך בחזרה.אולי יש דמות מהעבר שממשיכה לצוף בזיכרון – לא בגלל געגוע, אלא כי משהו בה עדיין לא קיבל מענה.

אם יש בך תחושת עומס שלא עוזבת, חוסר שקט פנימי, תחושה שיש משהו בתוכך שלא שייך לך – יכול להיות שזה לא פיזי.יכול להיות שזה רגש שלא טופל.פחד ישן. כעס קבור. בושה שלא העזת לדבר עליה.

וכמו שפרזיט פיזי מתמקם בגוף – גם רגש לא מעובד יכול להתמקם בתוכך, לשבש את המערכת, ולהשפיע על כל תחומי החיים.

שיקום שקט פנימי – הוא לא מותרות

אנחנו רגילים לטפל במה שכואב.אם יש כאב ראש – נוטלים כדור.אם יש דלקת – מקבלים אנטיביוטיקה.אבל כשכואבת הנפש – אנחנו לומדים לחיות עם זה.

לאט לאט, הכאב הופך חלק מהשגרה.אנחנו מתרגלים לישון פחות טוב, לחיות בעייפות מתמשכת, לא להרגיש שמחה באמת.אבל זה לא חייב להיות כך.

שיקום השקט הפנימי לא דורש שינוי חיצוני דרמטי.הוא מתחיל בצעד קטן:הסכמה להסתכל פנימה, ברכות, בכבוד, ולתת מקום למה שדורש ריפוי.

אני כאן ללוות אתכם בדרך הזו

אם משהו בטקסט הזה פגש אותך – אולי זו ההזמנה שלך.

הזמנה לא לטפל רק במה שרואים – אלא גם במה שמרגישים.הזמנה לבדוק אם מה ששואב ממך אנרגיה באמת שייך לך, או שמדובר בזיכרון, דפוס, אדם מהעבר – שהגיע הזמן להניח.

כי ברגע שמנקים את הגוף – גם הלב נושם.והשקט הפנימי? הוא לא מטרה רחוקה. הוא זכות בסיסית.

אם אתה או את מרגישים שזה הזמן, אני כאן.במרחב בטוח, בלי שיפוט, בלי לחץ –

רק הקשבה, ריפוי והתחלה חדשה.